תהליך בקרת הסיכונים עוסק בזיהוי סיכונים חדשים, בעדכון סיכונים שכבר זוהו ובמעקב אחר תוכנית המניעה או השיכוך שנקבעו להתמודדות עם סיכונים באופן שוטף במהלך חיי הפרויקט. עוצמת ההשפעה של הסיכונים עשויה להשתנות כתוצאה מפעולות יזומות שבוצעו בפרויקט במסגרת ניהול הסיכונים, וכן כתוצאה משינויים עקיפים שחלו בו ומחוצה לו. בנוסף, סיכונים חדשים עשויים להתעורר, ויש לנהלם בהתאם לתהליך המתואר בפרק התכנון המפורט לעיל.
תהליך הבקרה על סיכונים נעשה במסגרת פגישות תקופתיות, ייעודיות לנושא, וגם באופן שוטף על-ידי הגורמים האחראים למעקב, שהוגדרו בכל קטגוריה של סיכון בתוכנית ניהול הסיכונים. בתהליך הבקרה יש לזהות סיכונים חדשים ולנטר סיכונים שזוהו. הניטור יבוצע בכמה ממדים ובשילוב ביניהם, באופן הבא:
כאשר סיכונים בעלי חשיפה גבוהה יותר ימצאו במוקד תשומת הלב הניהולית של הפרויקט. אלו הם הסיכונים המובהקים מכיוון שגם הנזק הטמון בהם גבוה וגם – ההסתברות שיתממשו.
אשר מתייחסת לסיכונים שאם יתממשו ויהפכו לבעיה, הנזק יהיה גדול מנשׂוא, ולכן מוטב להתמודד עמם מבעוד מועד, גם אם סיכויי ההתממשות שלהם נמוכים.
לדוגמה, חשש מפני חבלה מכוונת בתשתיות החשמל של בית חולים הוא סיכון, שגם אם ההסתברות למימושו נמוכה ביותר, הנזק הטמון בו עצום. לכן יש לבקר את הסיכונים הללו ולהגדיר תגובות מתאימות על רקע הנזק לבדו.
המתייחסת לסיכונים להם הסתברות גבוהה להתממשות, אשר מוטב להיערך להתמודדות עמם פשוט מכיוון שסביר להניח שיהפכו לבעיה במוקדם או במאוחר.
לדוגמה, חשש מפני עיכוב באישורי הלקוח לתוצרי הפרויקט הוא סיכון שההסתברות למימושו גבוהה, אולם הנזק הטמון בו אינו גבוה בהכרח. יחד עם זאת, על רקע ההסתברות הגבוהה למימוש, מוטב לפתח תגובות מתאימות להתמודדות עמו, לפני שיהפוך לבעיה חמורה יותר.
המתייחסת לסיכונים המאיימים להתממש בטווח הקרוב – גם אם סיכויי התממשותם אינם גבוהים בהכרח או שדרגת הנזק בגינם אינה גדולה בהכרח.
לדוגמה, חשש מפני ביטול הפרויקט עקב דחיית תקציבו הוא סיכון שהמרחק מפגיעה ממנו קרוב, ולאחר אישור התקציב הסיכון לא יהיה עוד רלוונטי.
המתייחסים לסיכונים מובהקים המאיימים להתממש בטווח הקרוב.
המתייחסים לסיכונים שהנזק בגינם גבוה והם מאיימים להתממש בטווח הקרוב.
המתייחסים לסיכונים להם הסתברות גבוהה להתממשות והם מאיימים להתממש בטווח הקרוב.
בנוסף, יש לבקר את הסיכונים באופן מגמתי, לפי אופן התפתחות הסיכונים לאורך הפרויקט, כאשר מגמה של החמרה בעוצמת הסיכונים הינה אינדיקציה לפרויקט בסיכון גבוה או לבעיות בניהולו. מגמה קבועה, ללא שינוי, עשויה להצביע לאו דווקא על מצב סטטי חיובי, כי אם על סיכון שאינו מנוהל.
את מגמת הסיכונים ניתן להציג בגרף מגמה אשר מציג את עוצמת כל סיכון בשלושה מצבים: סיכון השומר על עוצמתו ייראה בגרף המגמה כקו ישר, בעוד סיכון הנמצא במגמת החרפה יראה בגרף כקו עולה כלפי מעלה, ואילו סיכון הנמצא במגמת שיפור יופיע כקו היורד כלפי מטה.
מערכת הבקרה על הסיכונים צריכה לשרת את המטרה של זיהוי והערכת סיכונים מחד גיסא, והנעה לתגובה המתאימה להתמודדות עם הסיכונים, מאידך גיסא. המקרה המובהק ביותר בתהליך קבלת ההחלטות לגבי השקעה בהתמודדות עם סיכון – שהוא למעשה אירוע שעדיין לא התרחש, ואולי לא יתרחש לעולם – כאשר הסיכון הוא בעל דרגת נזק גבוהה, עם סיכויי התממשות גבוהים ומרחק קרוב לפגיעה, כשעלות ההתמודדות עמו אינה גבוהה. אולם ההחלטות הקשות באמת מתייחסות לסיכונים שסיכויי ההתממשות שלהם נמוכים, המרחק מפגיעה שלהם רחוק, עלות ההתמודדות עמם אינה נמוכה, אבל הנזק שעלול להיגרם אם יתממשו הוא גבוה. החלטה על התמודדות עם סיכון תלויה רבות באופן התנהלות תקשורת הסיכונים.
החלטה על ביצוע פעולות נוספות בפרויקט בשל הצורך להתמודד עם הסיכונים בו, דורשת גם היערכות תקציבית מתאימה, להבטחת קיומם של המשאבים הדרושים לשם כך, וגם עדכון תוכנית העבודה של הפרויקט. עבור פעולות הנובעות מן התגובה לסיכון, אשר אין וודאות שתבוצענה בפועל, ניתן ליצור משימות לא פעילות (inactive tasks) בתוכנית העבודה ולהפכן לפעילות אם וכאשר נדרש להוציאן אל הפועל.
