מרווחי הציפה בין משימות נוצרים עקב תזמון מוקדם ותזמון מאוחר של משימות בפרויקט. מנגנון התזמון של משימות בפרויקט מבצע חישוב בשני צעדים:
- חישוב מועד ההתחלה המוקדם של כל משימה, המחושב מתחילת הפרויקט ועד סופו. מועד ההתחלה המוקדם של כל משימה בצירוף המֶשֶך שלה, מגדיר את מועד הסיום המוקדם של המשימה.
- חישוב מועד הסיום המאוחר של כל משימה, המחושב מסיום הפרויקט ועד תחילתו. מועד הסיום של כל משימה בחיסור המֶשֶך שלה, מגדיר את מועד ההתחלה המאוחר של המשימה.
כאשר מועדי ההתחלה והסיום המוקדמים של משימה שווים למועדי ההתחלה והסיום המאוחרים שלה, נוצר מצב שבו למשימה אין מרווח כולל, ואז היא כלולה בנתיב הקריטי של הפרויקט. לחילופין, אם משימה נמצאת בפיגור, נוצר מצב שבו למשימה יש מרווח כולל שלילי, ואז היא כלולה בנתיב הקריטי של הפרויקט.
בכל מצב שבו מועדי ההתחלה והסיום המוקדמים של משימה שונים ממועדי ההתחלה והסיום המאוחרים שלה, נוצר מרווח כולל למשימה המאפשר לה להידחות מבלי לדחות את מועד סיום הפרויקט.
לדוגמה, משימת ההכנה של סקיצה בספר שמִשכה שבועיים, יכולה להתחיל לכל המוקדם לאחר כתיבת הטיוטה הראשונה של הספר, ולכן להסתיים לכל המוקדם שבועיים לאחר מכן. יחד עם זאת, משימה זו צריכה להסתיים לכל המאוחר עם השלמת משימת העריכה וההגהה של הספר, ולכן – להתחיל לכל המאוחר שבועיים לפני מועד זה. בין מועד השלמת כתיבת הטיוטה הראשונה של הספר, לבין מועד השלמת עריכתו קיים זמן שבו משימת ההכנה של הסקיצה יכולה להתבצע מבלי לגרום לחריגה מתכנון הפרויקט. פרק זמן זה הינו המרווח הכולל של המשימה.
פרמטר נוסף המשפיע על הנתיב הקריטי של פרויקט הוא תאריך היעד של המשימות בו. בכל מצב שבו נקבע למשימה תאריך יעד לסיום, יש לבקר את השלמתה באופן מיוחד, מכיוון שחריגה מתאריך היעד שהוגדר למשימה מכניסה אותה ואת שרשרת המשימות אליה היא מקושרת לנתיב הקריטי של הפרויקט במצב של מרווח כולל שלילי. מצב זה מעיד על חריגה בפרויקט ודורש טיפול, כדי להחזיר את הנתיב הקריטי של הפרויקט למצב תקין, הנובע ממרווחים כוללים השווים לאפס.
